<h1>המנהיג הלכ' תפילין נוסח ב'</h1>
<h2>דף סב.</h2>
וצריך שיגיע חריץ למקום התפר, פי' חריצי השין, רב דימי אמ' כיון דמינכר תו לא צריך וקימ' לן כרב דימי. ואמ' אביי [שבת ס"ב ע"א] ד' של תפלין הלכה למשה מסיני ויוד של תפלין הלכה למשה מסיני. כעין דלי"ת בקשר רצועות הראש הנתון אחורי ראשו וברצועות היד כעין יוד בקשר שלה ויתבארו בסוף בע' הצ', וזהו שדי ועיקר השם בתפלת הראש, על כן אמרו חכמים במנחות [ל"ה ע"ב], וראו כל עמי הארץ כי שם יי' נקרא עליך ויראו ממך, תניא ר' אליעזר הגדול אומ' אלו תפילין שבראש ולכך נקרא קדושה חמורה משל יד. אמר ר' יצחק, רצועות שחורות הלכה למשה מסיני והא דתניא תפילין אין קושרין אותן אלא במינן בין ירוקות בין שחורות בין לבנות, אדומות לא יעשה מפני גנאי ודבר אחר מבפנים אבל מבחוץ שחורות ותו לא והיינו טעמא דאדומות כלל כלל לא זימנין דמהפכן ונראין (כטבעת) [כצרעת] בראש.
<h2>דף קד.</h2>
וכבר בארנו טעם ד' אותיות מבד"ה חק"י (וכן) [והן] בהיק, צא ולמד הדלי"ת והחי"ת דאמרי' בסוטה [כ' ע"א] ובעירובין פ"ק, [י"ג ע"א] א"ר מאיר כשהייתי לומד תורה אצל ר' ישמעאל ב"ר יוסי וכו' אמר לי בני מה מלאכתך, אמרתי לו לבלר אני, אמ' לי בני הוי זהיר במלאכתך שמלאכתך מלאכת שמים שאם תייתר אות אחת או אם תחסיר אות אחת אתה מחריב את כל העולם כולו, (ועוד דילמא יתיב זבוב אתגא דדלת ומשוי ליה ריש), אמ' לו דבר אחד יש לי וקנקנתום שמו שאני מטיל לתוך הדיו [וכו'] וכך אמ' לו, לא מבעייא בחסירות ויתירות דבקי אנא אלא אף לחוש לזבוב שיעשה מדלית ריש ומריש דלת אין לחוש. פי' אם תתייתר ויאמ' אלקים נעשה אדם דנראה כשתי רשויות ואם תחסר ויי' אלקים אמת לחסר האלף חס ושלום. ודילמ' יתיב אתגא דדלת (ו)יי' אחד ויעשה ממנו ריש ולא תשתחוה לאל אחר אם יעשה מן הריש דלת, כך קבלתי מרבותי בלוניל. ואני מצאתי (בבראשית) [בויקרא] רבא ובילמדנו, שאם תתייתר אות אחת כל הנשמ' תהלל י"ה שיעשה מן ה' ח' חס ושלום או אם תחסר אות אחת לא תחללו את שם קדשי לעשות מן חית הא חס ושלום. אב"ן. ונמצא במדרש, ג' ד' גמול דלים ובספר בן סירא ובשבת פ' הבונה, מאי טעמ' כרעיה פשוטה דדלת לגבי גימל דלימצי ליה נפשיה לדל ימציא את עצמו לגומל הדלים. למדנו שגוף הדלת צריך לפשוט רגלו כוסו לאחוריו מעט כזה \raster)95-,95-(="Z)(0" ולא כזה \raster))05-,)05-(="Z)()" ומאי טעמ' מהדר ליה רגליה דגימל לגבי דלת דלהוי גומל דלים וליהדר אבתרייהו, ואמרי' במדרש דתגא דדלת (דח') [דאמר] הקב"ה (לפני) [לעני] אם תטיב מעשיך אקשור לך כתר וזהו יחלץ עני בעניו, בשכר עניו יחלצהו מדינה של גהינם ויקשור לו הקב"ה כתר ויצילהו כי חפץ בו.
למדנו עשייתן צא ולמד זיון האותיות ותגיהן. בפ' הקומץ רבא [כ"ט ע"ב], אמ' רבא שבעה אותיות צריכות שלשה (זיונקי) [זיונין] ואלו הן שעטנ"ז ג"ץ. פי' רב יהודאי גאון ז"ל וכן פי' רבנו יעקב מ"כ, בכל אותיות שבתורה אלו צריך שלשה זיונין כדי שיראה לשלש רוחות לימין ולשמאל ולמעלה, דרבא בהלכות ספר תורה אמ' ולא במזוזה לחוד. וכן מצינו בירוש' דמגלה וכתי' בתשובתי לחכמי ארגון להכשיר הספר תורה מעובד בצואת הכלבים ועל דבר העבוד לגויל ולקלף ודוכסוסטוס לספר תורה תפילין ומזוזות אי זה יכשר הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים. וצריך לזיין על כל אותיות בד"ה (ח"ק ר"ב) [חק"י] כ[דד]ריש (ש)[ב]ברא' רבא ובפרק אין דורשין ירושלמי, [חגיגה פ"ב ה"א] למה התחילה התורה בב', אלא מה ב' יש לה שני עוקצין אחד למעלה ואחד מאחריה אומ' לבית מי ברא העולם והיא מראה להם בעוקץ של מעלה זה שלמעלה בראו ומה שמו והיא מראה להם בעוקץ של אחריה אחד שמו. פי' האלף שלפני הב' הוא רמז לאחד. (וזהו) [ה"א] שנ' בטחו ביי' עדי עד כי ביה יי' צור עולמים, אל תקרי צור עולמים אלא צר עולמים. ואמרי' בהקומץ רבא ובברא' רבא, העולם הזה נברא בה' שנ' אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, בה' בראם, כדאי' בבראשי' רבא, מה הא אינה תופשת את הלשון ושאר האותיות תופשין את הלשון כך לא בעמל וביגיעה ברא הקב"ה את עולמו, שנ' בדבר ה' שמים נעשו, ומה הא זה סתום מכל צדדיו ופתוח מלמטה, רמז שכל באי עולם יורדין לשאול, ועוקצו של ה' למעלה, רמז שהן עתידין לעלות, והחלון הזה שמן הצד רמז לבעלי תשובה והעולם נברא ביוד מה יוד קומתו כפופה כך הם הרשעים קומתן כפופה ופניהם מקדירות לעתיד לבוא והדא היא דכתי' ושח גבהות אדם. ובאין דורשין ירושל' [שם] מה יוד יש לה נקודה אחת מלמעלה, רמז מאחר שהן יורדין לשאול הן עתידין לעלות, ומה ה' יש לו פתח מן הצד פתח לבעלי תשובה, מה יוד כפוף כך כל באי עולם עתידין לכפוף קומתן ונהפכו כל פנים לירקון. וכיון שראה דוד כך התחיל לקלס בשתי אותיות הללו הללויה אל בקדשו כל הנשמה תהלל יה הללויה. ובפ' הקומץ רבא, העולם הזה נברא בה' למה שהיה דומה לאכסדרא שאם הוא רוצה לצאת משם יוצא. ובבבא בתרא פ' לא יחפור, [כ"ה ע"ב] עולם לאכסדרא הוא דומה ורוח צפונית פרוצה אינה מסככת. ובפרקי ר' אליעזר אומ', עולם לאכסדרא הוא דומה ורוח צפונית פרוצה מחברותיה שנ' נוטה צפון על תוהו, ומפני מה פרוצה אמ' הקב"ה אם יבוא אדם ויאמ' שהוא אלוה יבוא ויגדר את הפרצה הזאת. ובהקומץ רבא מאי טעמא תליא כרעיה דה' דאי הדר רשע בתשובה ליטול בהא וליעייל בהך דלתחת לא מסתיעא מילתא, כדריש לקיש דאמר מאי דכתי' אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן, בא ליטמא פתחים לו בא ליטהר מסייעין לו אותו, מאי טעמ' קטר ליה תגא להא, אמר הקב"ה אם יעשה תשובה אקשור לו כתר. וכך אמרי' בשבת פרק הבונה, דק' קדוש ר' רשע מאי טעמ' תליא כרעיה דקוף דאי הדר רשע בתשובה ליעול בהך וכו' כדאית' בה' דריש לקיש מאי טעמ' מהדר תגיא דקוף לגבי ר', אמ' הקב"ה לרשע אם תחזור בך אקשור לך כתר כמותי. פר' הקומץ רבא, מפני מה נברא העולם הבא ביוד מפני שצדיקים שבו יהיו מועטין ומפני מה כפוף ראשו מפני שיהיו ראשיהם כפופים מפני מעשיהם שאינן דומין זה לזה. ויש לו נקודה אחת למטה ואחת למעלה כנגד אותן של מטה, כך אמרי' בפסיקתא בפרשת מתן תורה, יוד יש לה נקודה למטה, רמז שכל המתים יורדים לגהינם ונקודה אחת למעלה רמז שהן עתידין לעלות שנ' יי' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל. ובאלפא ביתא דר' עקיבא, קוצו של יוד חודו של מעלה הנתון כלפי פניו. וקוץ הוא הנקרא כתר בתלמוד והוא תג דתנן בהקומץ רבא, ד' פרשיות שבתפילין מעכבות זו את זו וכן שתי פרשיות שבמזוזה כו' ואמרי' עלה בגמ' לא נצרכה אלא לקוצו של יוד. ואמרי' בבראשית רבא ובתנחומא ובשבת פ"ר עקיבא, [פ"ט ע"א] כשעלה משה למרום מצאו להקב"ה שהיה קושר כתרים לאותיות, אמ' לו הללו למי, א"ל הללו לעקיבא בן יוסף שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות, שנ' קווצותיו תלתלים. ובמדרש עלי עשור, ר' ברכיה בשם ר' אבא בר כהנא, כתי' לכן כה אמ' יי' צבאות שמו ושמו של הקב"ה הן צבאותיו, אמ' ר' יודה ב"ר סימון, לא סוף דבר כל שמו אלא אות אחת משמו עושה צבא ככל שמו לביאת כל צבאות העולמים. ובספר יצירה, תפש הקב"ה ג' אותיות משתים עשרה פשוטו' וקבען בשמו הגדול י-הו משם בן ארבע אותיות וחתם בהן שש קצוות, כיצד בית א' בונה שני בתים שלש בונות ששה פנה למעלה וחתמו בי'ה'ו' פנה למטה וחתמו בי'ו'ה' פנה לפניו למזרח וחתמו בה'י'ו' פנה לפניו למערב וחתמו בה'ו'י' פנה לימינו לדרום וחתמו בו'י'ה' פנה לשמאלו לצפון וחתמו בו'ה'י' וה' הרביעית לשם בן ארבע אותיות להודיע כי בלא עמל ויגיעה בראם בה' זה וכתי' לעיל.
ומדאמרי' בסנהדרין [ס"ד ע"א] וביומא [ס"ט ע"ב], חותמו של הקב"ה אמת, ואמת יש לו רגלים ושקר אין לו רגלים ומאי טעמ' אמת מרחקן מיליה ושקר מקרבן מיליה, שיקרא שכיח קושטא לא שכיח, שיקרא לא קאי קושטא קאי ולכך יש לו לאמת רגלים וחותמו של הקב"ה אמת בריש סנהדרי' ירושל', ראשונה לאלפא ביתא והאמצעין והאחרונה להודיע כי הוא ראשון והוא אחרון מבלעדיו אין אלהים. ומדאמ' שקר אין לו רגלים צריך לכתוב את השין ברגל אחד כשם שאין לשקר תקומה כך \raster)95-,95-(="Z))7" ספרדית ולא צרפתית כך \raster))00-,)00-(="Z))8" שהרי יכולה לעמוד כמי שיש לה רגלים. ק"ר אין להם אלא רגל אחד. ות' נראה שהיא סתומה ככתיבה ספרדית שאם היא פתוחה ככתיבה צרפתית היה לו לתת טעם בתלמוד בפתיחתן כמו שנתן להק'. וו' צריך לכתבה באונקליות מדאמ' עשה ווין לעמודים מלמד שהווין עושין כך ולא כך. \raster))00-,)00-(="Z))9" צריך לפרוח באויר בצוארו למעלה כלפי פניו מדאמ' בחלק [ק"ו ע"ב] ג' מאה שאלות היה שואל דואג האדומי ואחיתופל במגדל הפורח באויר, ופי' רבנו שלמה בעוקץ הלמד שבולט לפניה. אב"ן.
<h2>דף קד:</h2>
ואמ' בהקומץ רבא, [כ"ט ע"ב] אמ' רב חזינא להו לספרי דוקאני חביבי דחטרי ליה לגגיה דחית, כלומ' [חי הוא ברומו] של עולם. פי' סופרים המדקדקים לכתוב כתב מיושר. ופר"ח כחטרת גמל כל דרוכא דגביה באמצע כזה \raster)95-,95-(="Z)((" ורבינו שלמה ז"ל [פירש] לשון (דקל) [מקל] חוטרא עושין לח'. ורבינו יעקב פי' באמצע הח' כך והביא ראיה לדבריו (דאיס' בו) [דאי כדברי] זקנו ז"ל הוה ליה למימר תגיה דחית בגבי ה' וד' תגיה ותגיה דר' שהוא בקרן זוית או בקרן הראשון או השני לאות וכן בק' ודין הד' לתתו במקום הפרדת הריש מן הדלת כדאמ' וה' וק' במקום הכנסת הרשע לחזור בתשובה ולקשור לו כתר ומדאמ' לגגיה דחית אלמא רוצה לומ' אמצעיתו, כדאמרי' בשבת פ' הבונה, גבי נתכוון לכתוב אות אחת ועלו בידו שתים חייב, כגון שנטלו לגגו של ח' ועשאו ב' זינין ז ז כך, הרי לך כי גגו היא אמצעיתו ולא קרן הזוית אילך ואילך. ופר"ח לא יתכן דהוה ליה למימר דעבדי ליה לגגיה דחית כי מחטרתא ומדאמ' דחטרי' לשון חוטרא משמע דהוא תרגום של מקל. ומנהג צרפת כרבינו יעקב כך, \raster))(0-,)(0-(="Z)(]"0. וגם בטית דקדק רבינו יעקב שצריך לכתבה בכתיבה ספרדית כך \raster))(0-,)(0-(="Z)([" מדאמ' בפ' הבונה, נתכוון לכתוב אות אחת ועלו בידו שתים חייב. ויש מפרש כגון ט אשורית אע"פ שבפרק הבונה אינו כן. וכן פר"ח, והא תניא פטור לא קשיא הא דבעיא זיוני הא דלא בעיא זיוני. פי' אם היא צריכה זיון פטור ואם אינה חסירה הזיון חייב חטאת, ועוד דאמ' בשבת, [ק"ג ע"ב] וכתבתם שתהא כתיבה תמה שלא יכתוב עינין אלפין פפין טתין טתין פפין, אלמא שטית דומה קצת לפא שהיא כפופה מעט מבפנים ולא ככתיבת צרפתית כזו \raster)))0-,))0-(="Z)(5" ומדאמ' שלא יכתוב עינין אלפין אלמא האלף דומה קצת לעין כיון שיזהר שלא יעשנה ממש כעין על כן צריך לכפוף רגלה הראשון כך0 \raster="Z0" בכתיבת ספרדית. ומדאמ' שלא יכתוב כפופין פשוטין צריך שלא יהא כפשוטות הן' ץףך יותר מכפיפות הנצפכ כך \raster)75-,75-(="Z))6" שאין לה להאריך הפשוטות יותר מכפיפות הכפופות מ"ר רי"ש.
